פסק-דין בתיק ת"א 12553-04-09

1.         מבוא

התובעת, גב' גטאס ח'זנה, ילידת 1945, טוענת שהנתבעים, ג'מיל וסלימאן ג'רייס, בני אחותה, ניצלו לרעה את מצבה הרפואי והחתימו אותה על צוואה ביום 28.7.07 ועל חוזה מתנה ביום 24.11.07, שמטרתם להעביר לידיהם את רכושה, שהוא בעיקר דירתה בכפר יאסיף, בשעה שהתובעת לא הבינה את תוכנם ומשמעותם של מסמכים אלה. לטענת התובעת, כשחתמה על מסמכים אלה, לא יכלה לדעת את תוכנם ומשמעותם, בשל גידול שפיר גדול מאד במוחה, שהשפיע על תפקודה הפיזי והקוגניטיבי. לפיכך היא עותרת בתביעתה לפסק דין הצהרתי, לפיו הזכויות בדירה הן שלה והן עסקת המתנה והן הצוואה בטלות.

לטענת הנתבעים בכתב הגנתם, התובעת אמנם סבלה מגידול שפיר במוחה, אולם הדבר לא פגע ביכולותיה הקוגניטיביות ובעת עריכת הצוואה וחוזה המתנה היא היתה צלולה ומצבה הרפואי היה טוב. הנתבעים טוענים כי הם סייעו לתובעת ברכישת הדירה, בשיפוצה ובריהוטה, על חשבונם, ואף שילמו עבורה ארנונה, חשמל ומים. כשחלתה התובעת סייעו לה ברכישת מזון ובישול, ברחצה ובלבוש.

השאלות העיקריות שיש להכריע בהן הן האם היתה התובעת צלולה בעת החתימה על הצוואה ועל הסכם המתנה, באופן שחתימתה עליהם שיקפה את רצונה. להסיר ספק, השאלה אם הנתבעים עזרו לתובעת במשך השנים, אינה מכריעה לצורך כך, אלא כהסבר לצוואה ולמתנה, אם נעשו כדין. גם אם נולדה בלב הנתבעים ציפיה לקבל תמורה על עזרה שנתנו מתוך טוב ליבם, ככל שנתנו, אין די בציפיה זו כדי להעביר את נכסי התובעת אליהם.

העידו לפני התובעת והנתבעים. כמו כן העידו מטעם הנתבעים עו"ד סאבא שחאדה, שערך את חוזה המתנה, גב' רזאלה ג'רייס, אחות התובעת, וגב' סוזאן ג'רייס, אשתו של הנתבע 2. לתיק בית המשפט הוגשה חוות דעתו של המומחה המוסכם ד"ר טארק פאהום, מומחה בפסיכיאטריה, אולם הוא לא נחקר, בנסיבות שעלו בפרוטוקול, שבהן הנתבעים לא דאגו לזימונו. עם זאת, הוגשו מסמכים רפואיים שניתן לנתבעים לטעון בדבר סתירות בינם לבין חוות הדעת. 

2.         הקשר בין התובעת לנתבעים

2.1        מימון רכישת הדירה ושיפוצה

דירת התובעת היא בקומה השניה של בניין בן שתי קומות שאותו רכשה במשותף עם הנתבע 2 ביום 18.03.1997 (חוזה המכירה צורף כנספח א' לתצהיר התובעת- ת/1). מחיר הבניין כולו, כפי שמופיע בחוזה הוא 62,500 דולר. על פי האמור בתצהיר התובעת, עובר לרכישת הדירה בכפר יאסיף היא מכרה את דירתה בחיפה תמורת 83,000 דולר ובכסף זה רכשה את הדירה בכפר יאסיף ומימנה את השיפוץ ורכישת הריהוט (סעיפים 18-19 ל-ת/1).  אמנם, אחייניה עזרו לה במציאת ספקים וקבלנים, אבל היא שילמה מכספה לפי הוראותיהם.

על פי האמור בתצהירו של ג'מיל ג'רייס, הנתבע 2, במהלך שנת 1997 ביקשה דודתו, התובעת לעזוב את דירתה בחיפה ולעבור לכפר יאסיף קרוב לאחותה (התצהיר סומן נ/3). לאור בקשתה הוא חיפש עבורה בית מגורים, אולם כיוון שהבניין שמצא היה גדול מדי עבורה ויקר מדי, הוא הציע לה שיקנו את הבית במשותף כאשר היא תתגורר בקומה העליונה והוא יתגורר בקומה התחתונה. כמו כן הצהיר כי למרות שדודתו מכרה את דירתה בחיפה, חלק מהתמורה עבור הדירה שימשה לכיסוי הלוואה ולפיכך לא נותר לה די כסף לשפץ את הבית, שלא היה ראוי למגורים.  על פי האמור בתצהירו, הוא, ואחיו, סלימאן ג'רייס יחד עם אמם, רזאלה ג'רייס דאגו לשיפוץ הבית על חשבונם בעלות כוללת של כ- 120,000 ש"ח. כמו כן העיד ג'מיל כי הוא שילם עבור התובעת את מיסי המים והארנונה על ידי קיזוז ממשכורתו שקיבל מהמועצה המקומית בכפר יאסיף.

הנתבע 1, סלימאן ג'רייס הצהיר כי הוא ואחיו שיפצו את ביתה של התובעת על חשבונם, ואף אמם תרמה כספים לשיפוץ הבית מתוך פיצויים שקיבלה מהמועצה המקומית כפר יאסיף. לטענתו, הם שיפצו את הבית ממסד ועד טפחות ואף רכשו את כל הריהוט. עוד טען סלימאן בתצהירו כי כאשר דודתו התגוררה בכפר יאסיף הוא עזר לה רבות וביקר אותה על בסיס יום יומי (סעיף 2 לתצהירו, נ/4).

מחקירתה הנגדית של התובעת עלה כי לצורך רכישת הדירה בחיפה היא נטלה הלוואה של 8,000 דולר בלבד, כך שנותרו לה כספים מספיקים לרכישת הדירה ולריהוטה.  כמו כן העידה שעבור דירתה בכפר יאסיף שילמה 50,000$ ושללה את גרסת הנתבע 2 לפיה היא והנתבע 2 שילמו את מחיר הבית, 62,500 דולר בחלקים שווים (עמ' 16 לפרוטוקול). התובעת אישרה שהנתבע 2 הוא שהיה אחראי על ביצוע השיפוץ בבית, אולם טענה כי היא זו ששילמה עבור השיפוץ בדירתה, אם כי לא ידעה לומר כמה שילמה ואף העידה כי לא שמרה קבלות על הדברים שנרכשו לצורך השיפוץ (עמ' 17 לפרוטוקול).  התובעת נשאלה מי שילם את הארנונה על הנכס והיא אמרה שהיא שילמה ארנונה פעם בשנה, אולם אישרה שאמנם ג'מיל היה משלם את הארנונה, ולדבריה, גם היא היתה לפעמים משלמת, היא לא ידעה לומר כמה שילמה פעם בשנה (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 21-27).

לעומת גרסתה, טען הנתבע 2 בתצהירו כי התשלום היה בחלקים שווים ובחקירתו הנגדית שלל את הגרסה כי הוא שילם רק 12,500 דולר עבור הבית.

אף אחד מן הצדדים לא הביא ראיות מלבד האמור בעדויות, לתמיכה בטענותיהם לגבי הסכומים ששולמו בעבור הבית והשיפוץ. אין בידי להכריע על פי הראיות שבפני, כיצד חולק תשלום התמורה עבור הרכישה בין התובעת לנתבע 2, והאם שילמה התובעת את מחיר השיפוצים או שהנתבעים שילמו אותם. נטל ההוכחה בענין זה מוטל על הנתבעים, שטענו להוצאות שהוציאו, והם לא הרימו נטל זה. עולה מן הראיות שהנתבעים או מטעמם שילמו חלק מתשלומי הארנונה של התובעת, אבל אין זו תביעה כספית  להחזר התשלומים ששילמו. עוד עולה שהתובעת והנתבעים עבדו בשיתוף פעולה וביחסים קרובים ביניהם, שהביאו אותם לקנות במשותף בית בן שתי דירות בשתי קומות, ולשלם תשלומי ארנונה מחשבונו של אחד עבור האחרת. 

2.2        האם הנתבעים סייעו לתובעת באופן תדיר?

על פי תצהירה של סוזאן ג'רייס, אשתו של הנתבע 2, בעשר השנים שהתגוררה התובעת בכפר יאסיף היא ביקרה אותה בתדירות גבוהה, סייעה לה בנקיון הבית, בקניות ובבישול ואף ליוותה אותה למכולת ולקרובי משפחה (סעיף 3 לתצהיר סוזאן ג'רייס- סומן נ/2). כמו כן הצהירה סוזאן כי התובעת חתמה על ייפוי כוח בבנק כדי שהיא תוכל למשוך עבורה כספים ולבדוק את מצב החשבון מדי פעם כדי למנוע מצב בו החשבון יהיה ביתרת חובה.

כשנשאלה התובעת בחקירה הנגדית האם נכונה טענת הנתבעים כי הם היו מבקרים אותה באופן יום יומי ומסייעים לה בנקיון ובישול, ענתה כי סוזאן אכן היתה באה לפעמים, אולם, לטענת התובעת, היתה מקבלת בעבור עזרה זו תשלום מביטוח לאומי.

"ש.       אני אומר לך שאחותך ואישתו של ג'מיל היו כל יום אצלך, גם מבשלים וגם עוזרים לנקיון והיו משרתים אותך כל יום ביומו?

ת.        לא. היתה כן אישתו באה לעזור לי לפעמים אך היתה מקבלת מביטוח לאומי

ש.       איך היתה מקבלת מביטוח לאומי?